20/05/2020 התחזיות המבהילות התממשו, אבל עדיין אין פתרון משמעותי לצפיפות כאן – אסתר זנדברג | הארץ

כמו התוכנית "ישראל 2020 ,"גם התוכנית "ישראל 100" מבקשת לשפר את המרחב הציבורי במדינה לקראת שנתה המאה. המלים יפות והכוונות טובות, אבל קשה להשתכנע שיש לכך סיכוי, אלא אם מישהו יהפוך פה שולחן.

מתחת לכותרת "צפוף לכם? אם לא נתעורר, יהיה הרבה יותר גרוע", התפרסמה לאחרונה ב–TheMarker סקירה מקיפה על תוכנית אב ארצית חדשה "ישראל 100 — תכנון מרחבי אסטרטגי לישראל בשנת 2048 "ששמה למטרה "לייצר ראיה אסטרטגית ארוכת טווח" לקראת שנת המאה למדינת ישראל. בעתיד הלא רחוק הזה, על פי יוזמי התוכנית, יעלו כל מדדי החיים בשיעורים עצומים ויהיה "צריך לבנות כאן עוד מדינה". אוכלוסיית המדינה תוכפל ותזדקן, יעלה גודש התחבורה והעומס על התשתיות, יגדל הלחץ על השטחים הפתוחים ויתעצם חוסר השיוויון החברתי. יוזמי התוכנית מציעים "כלים אפקטיביים" לפתרון אותם תרחישים: ליצור סביבות חיים איכותיות, להיערך לתחבורה עתידית, לצמצם את חוסר השוויון, וברוח הימים האלה — למנף את משבר הקורונה לאחד הכלים שיעשה שינוי ויוביל לעתיד טוב יותר למרחב ולדייריו.

מול התוכנית השאפתנית ששותפים לה מוסדות אקדמיים מובילים ואנשי מקצוע בכירים בתחום התכנון, אי אפשר היה שלא לפתח תקוות גבוהות לעידן חדש ונועז שבו ישראל תגאל סוף סוף מחוליי התכנון החונקים אותה ותצא לדרך חדשה. בד בבד אי אפשר היה גם שלא להיזכר שבסרט הזה כבר היינו ולא נגאלנו, ולהנמיך ציפיות.

לסרט הקודם שעלה לבמת התכנון לפני כשני עשורים קראו "ישראל 2020— תוכנית אב לישראל בשנות האלפיים", והוא היה לא פחות שאפתני ומבטיח. מחברי המסמך, בן 18 כרכים, העלו אז לראשונה לשיח התכנוני (והנדל"ני) את סוגית הצפיפות ואת שיעורי הגידול המבהילים שהומחשו בגרף בגוון ורוד מזעזע, והציעו כלים אפקטיביים להתמודדות מול מה שהוגדר כבר אז כ"צריך לבנות כאן עוד מדינה". קריאת ההשכמה "נתעורר" של היום היתה אז אזהרה מהמשך "עסקים כרגיל". אבל המסר הוא המסר. אותה כותרת מתאימה לאז כמו להיום.

את תוכנית האב "ישראל 2020 "יזם והוביל האדריכל הפרופ' אדם מזור, חתן פרס ישראל לאדריכלות, והשתתפו בה מאות מומחים ואנשי מקצוע. בשלב מתקדם הצטרפו ליוזמה גם מרבית משרדי הממשלה. הכלי למימושה היה תוכנית המתאר הארצית תמ"א 35 שאושרה בראשית המילניום ותקפה עד היום. לימים מתברר שהכלי הוא פחות אפקטיבי מהציפיות שנתלו בו. התחזיות המבהילות של תוכנית האב התממשו, אבל הפתרון לא הצליח לחולל מפנה משמעותי ובר קיימא.

עצם הצורך בתוכנית חדשה המתמודדת בגדול עם אותם אתגרים ואיומים — אם גם היא מנוסחת בז'רגון עדכני יותר ו"צעיר" יותר ובמונחים מהעולם הטכנולוגי בן זמננו — מעלה חשש שהמציאות הישראלית, עם הצפיפות ללא מוצא, התחבורה הציבורית המקרטעת, הפירבור, השליפות מהמותן בתכנון ובבנייה חזקה מכל תוכניותיה ואזהרותיה.

"ישראל 100 ,"כמו תוכנית האב הקודמת, היא יוזמה פרטית של "משוגעים לדבר" מהמילייה האקדמי והמקצועי. הממסד הממשלתי שהצטרף ליוזמת ישראל 2020, נותר הפעם מחוץ לתמונה. את היוזמה מוביל האדריכל הפרופ' שמאי אסיף, מהוותיקים והבכירים בתחום התכנון הארצי במשך עשרות שנים בתפקידים הבכירים ביותר, ושותף מרכזי לתמ"א 35 .בשיחה איתו לפני כמה שנים, כש"ישראל 100" היתה בחיתוליה, התייחס אסיף בגילוי לב לטעויות שנעשו ב"תוכניות הגדולות" ההן וממרחק הזמן הודה שהן "אמנם צפו את התהליכים, אבל האסימון לא נפל".

כדבריו, התוכניות הגדולות התעסקו ב"גדול", במאקרו, והזניחו את המיקרו, את קנה המידה הקטן והבינוני ובעיקר את זה העירוני. התוכניות כדבריו "לא השכילו ליצור מרקמים עירונים". בעוד בימים ההם דיברו על כמויות, אמר אסיף, הרי "המבחן העיקרי כיום הוא לא הכמות אלא האיכות".

את הצורך בתוכנית אב חדשה נימק אסיף בכך שמאז שנות ה–90 לא נעשה בישראל מהלך תכנוני אסטרטגי כולל, ויש צורך להתעדכן כדי "להכין את ישראל למהפכה הבלתי נתפשת". המהפכה תצריך הפיכה תחוקתית, תרבותית ומנטלית, מדיניות איכות לאומית, מכרזי איכות, ועדות איכות, הפיכת התכנון "להיי־טק של המחר", ו"מחויבות אתית לאיכות". כמות הבנייה תתממש, אמר אסיף, "והמשימה שלנו עכשיו היא להפוך את הפרדיגמה מכמות לאיכות ולהבטיח איכות חיים לפרט ולחברה בדור הזה ובדורות הבאים". מלים יפות. כוונות טובות. אלא שקשה להשתכנע שבמדינת ישראל יש לכל זה סיכוי. ועדות איכות? מחויבות אתית לאיכות?

נכון שמאז שנות ה–90 המודעות למצב המרחב עלתה מדרגה. נכון שהשיח התכנוני עולה כפורח במחקרים חדשים, תובנות מקוריות וביקורת. מנגד, נכון גם שהמציאות היום־יומית המחורטטת שבה מתנהלת מרבית האוכלוסייה במדינת ישראל מממאנת לשתף פעולה עם התוכניות, שבניגוד לכל הכוונות עובדות בעיקר בשירות השוק החופשי, הנדל"ן והפוליטיקה, וכמו מסרבת כרונית לאיכות. יכול להיות שבלעדי "ישראל 20תמ"א20 "ותמ"א 35 המצב היה חמור יותר, כפי שאסיף אמר אז. אבל האם הפעם אפשר להסתפק בחצי הנחמה? האם די "להפוך את הפרדיגמה" כדי לחולל מהפכה? או שהפעם צריך להפוך את השולחן, את כל השולחנות, ולא באופן מנומס ואלגנטי. כאן זה ארץ ישראל.